בקשה תקדימית למתן צווי עשה זמניים ודחופים שיחייבו בעלת דירה במתחם המיועד לפינוי בינוי לחתום על הסכם ליווי ולפנות את דירתה במועד פינוי כל הדירות

בחודש אפריל 2025 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה של בקשה תקדימית שהגיש משרדנו למתן  צווי עשה זמניים ודחופים שיחייבו בעלת דירה במתחם המיועד לפינוי בינוי, 3 חודשים לפני מועד הפינוי המתקרב, לחתום על מסמכי הליווי הבנקאי לפרוייקט ולפנות את דירתה, למרות מחלוקת שיש לה עם היזם בנוגע לשטח דירתה. בהחלטה התקדימית קבע בית המשפט המחוזי, כי בעלת הדירה, תחתום על המסמכים הנדרשים לצורך קבלת ליווי בנקאי ותפנה את דירתה, זאת לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט התחדשות עירונית מסוג "פינוי-בינוי", המבוצע בעיר חולון, על פי הסכם לפינוי ובינוי שנחתם על ידי הנתבעת לפני מספר שנים. היזם טען בפנייתו לבית המשפט,] כי מדובר בהתנהלות ביריונית ומְפֵרָה של הנתבעת, שמתוך רדיפת בצע וסחטנות, ומתוך כוונה לפגוע ביזם ולהסב לה נזקים קשים, היא מסרבת לחתום על מסמכי הליווי, מתוך הנחה שגוייה שסחטנותה תצמיח לה תועלת מהתובעת. אולם פעולות אלה סותרות באופן מוחלט את התחייבויותיה המפורשות על בעלת הדירה על פי ההסכם לפינוי ובינוי עליו חתמה לפני מספר שנים, ובכך היא גורמת ליזם ואף ליתר בעלי הדירות במתחם המיועד לפינוי ובינוי, נזקים כבדים ובלתי הפיכים. יש לייחס לכך חומרה יתירה שכן הנתבעת כבר חתמה על הסכם פינוי-בינוי לפני זמן רב, כך שלפחות באותו מועד, היא העידה על עצמה שהיא מעוניינת בקידום הפרויקט. על כן, לא ברורה התנהלותה של הנתבעת בהווה, בעת הגשת הבקשה.

משרדנו עמד בבקשה הנ"ל על תכליתם של הסעדים הזמניים, שעיקרם, בשימור המצב השורר במועד הגשת התובענה, ולמניעת מצבים בהם תובע שזכה בתובענתו ימצא עצמו ניצב בפני שוקת שבורה, וללא יכולת לממש את פסק הדין שינתן לטובתו, לנוכח שינוי נסיבות שהתרחש בין מועד הגשת התובענה למועד ההכרעה בה. אכן בענייננו התבקש צו המורה לבעלת הדירה לפעול באופן - שלכאורה - יביא 'לשינוי המצב הקיים' בשלב מקדמי זה של הדיון. לכאורה, משום שלפנינו "טעות אופטית" בלבד, שהרי דווקא היעדר חתימה מצד בעלת הדירה מהווה 'שינוי במצב הקיים עליו הוסכם בין הצדדים', בעוד שמנגד, צו המחייב את הנתבעת לחתום על מסמכי הליווי – הוא שיחזיר את המצב שהוסכם בין הצדדים ושאמור להתקיים בעניין זה (נוכח הוראות הסכם פינוי ובינוי), הוא שתומך בתקינות ההליך, והוא שמבטא שיקולי יושר, תום לב, ושמירה על מאזן הנוחות, תוך שמירה על זכויות שני הצדדים ובכללם גם בעלת הדירה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות מספיקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובת היזם (התובע), וקבע כי הנזק הצפוי ליזם אם לא יינתן הסעד הזמני עולה על הנזק הפעוט שיכול וייגרם לבעלת הדירה אם יינתן הסעד הזמני. בענייננו, התובעת השקיעה עד כה עשרות מיליוני שקלים בפרויקט, בו מעורבים עשרות בעלי זכויות נוספים בבניינים הישנים המבקשים לשפר את בטחונם ואת איכות חייהם, קיימים רוכשי דירות חדשות ומעל לכל - בידי היזם היתר בנייה, שמשמעותו אפשרות מעשית לתחילת העבודה בפועל. במצב דברים זה, הנזקים הנגרמים ושעלולים להגרם ליזם (וליתר הדיירים) עקב העיכוב בביצוע הפרויקט, עולים עשרות מונים על נזקיה הפוטנציאלים, אם בכלל, של בעלת הדירה, כאשר לא ברור איזה נזק ייגרם לה אם תחתום על מסמכי הליווי. לבעלת הדירה לא תצמח כל תועלת מכך שלא תחתום על מסמכי הליווי, נהפוך הוא, היא תיוותר בדירתה הישנה והמתפוררת בלי לקבל את התמורה שהיא מצפה לה (ומגיעה לה) על פי ההסכם לפינוי ובינוי!

(ת"א (מחוזי ת"א) 25 - 01 – 34288).